חודשי השנה
האנרגיה המיוחסת לחודש אדר ופורים:
בימים אלו אנו חווים באופן מועצם רגשות כמו בלבול, כאב, חוסר אונים, רוע, פיצול ותחושת נפרדות.
יחד עם זאת בעולם יש גם כל כך הרבה יופי, סדר טבעי מובנה, אנושיות , חמלה נתינה, התגייסות אחד למען האחר וטבע מדהים ביופיו.
זה לצד זה אנו חווים את שני הקטבים בעולם, הטוב והרע ..
בחודש אדר הגישה היהודית היא לדעת שתוהו/ כאוס וסדר מתקיימים בו זמנית, ושלכל אחד מהם יש תכלית.
במידה ונתמסר בתוכנו לאותה תנועה מטלטלת עוד יכולה תקופה זו להתהפך עלינו לטובה..
למעשה יש בכוחנו לאזן בין 2 הכוחות מצד אחד קבלת האי וודאות, הבלבול חוסר יציבות לבין ראייה של טוב אמונה ותקווה בעתיד שמח.
האלוהות / אור אינסוף מעביר לנו מסר בשאלה-
האם רק באמצעות ניסים גדולים גלויים כגון חציית ים סוף תחוו את קיומי????
כי אור אינסוף/ אלוהות כאן גם עכשיו כמו שהוא הווה תמיד גם כשהוא בהעלם כמו במגילת אסתר.
זהו המסר הבסיסי של החודש ובעיקר בחג הפורים:
האפשרות שלנו לבחור לראות את האלוהי/ את האור בתוך ההסתר, בתוך ההעלם וגם בתוך החושך.
בדיוק כמו אסתר המלכה במגילה :
אסתר מתמסרת לכוח האלוהי ופועלת מתוך אותו חיבור לאור האלוהי הנעלם שאינו מופיע במגילה בגלוי אך פועל בהעלם, מאחורי הקלעים ובכך מביאה אסתר לישועת העם.
זו הבחירה המשמעותית ביותר שנוכל לעשות בחיינו.
המורכבות הטמונה בחודש זה מאפשרת לנו להתבונן במציאות חיינו מתוך ראייה עמוקה ומורכבת שמכילה בתוכה 2 כוחות מנוגדים המהווים יחד שלם 1.
בברכת חג פורים שמח 'אנרגיה יהודית' - אסתר וגולן
חודש כסלי
נקודה למחשבה - חודש כסלו
מבין 10 חלומות המתוארים בתנך כולו, 9 מופיעים בפרשות השבוע של חודש כסלו שאנו מצויים בתחילתו כעת,
מה שמעיד על חשיבות החלום, השינה וההרפיה בחודש זה (המוכר גם כחודש שיש בו יותר שעות חושך)
ואכן מכנה הקבלה את החוש המיוחס לחודש זה כסלו -"חוש השינה".
באמצעות הרפיה שאותה אנו משיגים בשינה
או דרך מדיטציה/ התבוננות מתאפשר שחרור מרציונל, שחרור המוכר והמקובע,
אנו פתוחים יותר לאפשרות לבחור אחרת,
לחוות כניסה של אור ,
לשחרר תפיסות/רעיונות/הגדרות שאינם מתאימים יותר לחיינו
וליצור מציאות חדשה מדויקת לנו יותר בנקודת זמן זו,
מציאות שעד לפני זמן קצר נראתה ונחוותה לנו כבלתי מושגת,
אנרגיה זו יכולה להוביל אותנו לחוות ולזהות את הנס שכבר קיים .
הטיפ שלנו לחודש - לחוות הרפיה, להעז לחלום, ולהסכים לראות ניסים
חודש טבת
טבת - חוש הרוגז
החוש המשויך לחודש טבת הינו חוש הרוגז.
בלשון ספר הזוהר " יש רוגז ויש רוגז...יש רוגז הנקרא ברוך ויש רוגז הנקרא אחר".
השאלה היא כיצד אנו מבחינים ביניהם?
רוגז אחר/שלילי- נובע מעודף הרגשת ה"אני" שלנו, האגו.
גאוותנו גורמת לנו לדמיין כי מגיעים לנו דברים ואם איננו מקבלים אותם מאדם זה או אחר אנו כועסים ומשליכים זאת על הזולת, זהו רוגז הבורח מתיקון עצמנו.
לכן שלב נחוץ בתיקון הוא הפניית המבט פנימה, להתבוננות פנימית אל המקומות הלא מסופקים בתוכנו ואל תחושת הדחייה שנוצרה בשל כך.
ככול שאנו עסוקים בתיקון עצמנו, כך ההסתכלות שלנו על הזולת נעשית סלחנית יותר.
רוגז ברוך - רוגז מתוקן, כלומר לאחר שעשינו עבודת מודעות והתבוננות פנימית על המקומות בתוכנו, כעת ניתן לנקות את הרוגז מנגיעות אישיות ואגואיסטיות ולהקדיש אנרגיה לתיקון הדברים הרעים והפסולים העולם.
מזמינים אתכם החודש -
להתבוננות מעמיקה פנימית באותם התכנים המייצרים רוגז בחייכם מתוך הבנה שעכשיו הוא הזמן לנקות ולתקן זאת.
הכעס מצטבר בכבד והופך לרעלים, הכבד מסנן את הרעלים עד כמה שניתן,
לכן כשאנו מודעים ומאזנים את הכעס בתוכנו כך יש ביכולתנו להשפיע לטובה על תפקוד הגוף והכבד בפרט.
אגב המילה כס כשמוסיפים לה את האות ע הופכת לכעס.
חודש שבט
חודש שבט - חוש האכילה
החטא הראשון קשור באכילה מעץ הדעת.
הנחש מחדיר באדם מודעות עצמית - מודעות לעצמי, לעצמו. ובכך הנחש מרחיק את האדם מהאחדות עם האל /עם אור אינסוף.
כלומר, פרי עץ הדעת הפך את האדם מודע לאכילה שמרוכזת בעונג אישי וממשיכה לבנות חוויות נפרדות.
בגימטרייה המילה אני =בטן (אותם מספרים).
כמו הגירוש מגן עדן שהתחיל מאכילה מעץ הדעת,
כך עובר היוצא מבטן אמו ומפסיק להיות מוזן דרכה/מחובר אליה ויוצא לנפרדות.
חודש זה טומן בחובו את הפוטנציאל לאזן חוש זה בחיינו.
נקודות שהשתבשו בשל המודעות:
1. שובע- תחושת השובע מתעתעת, מעניקה מעין תחושה של שליטה , עצמאות,
אכילה כתוצר של קהות חושים והרגשה של תלות וחוסר שליטה.
2. תענוג- מודעות גבוה מולידה אנינות טעם ומשכך משקעת את האדם בעיסוק נהנתני ובשל כך ביכולתה לנתק אותו מתפקיד האכילה כהזנה.
מנתקת אותו מהפשטות שבאכילה.
3. גיוון באכילה- בשל ההיצע הבלתי פוסק מול עיננו בגיוון ובטעמים חדשים - אנו עוסקים ברדיפה אחר טעמים וגיוונים שלעיתים גורמים לנו להתרחק מהשורש הפשוט שבנו.
כך אני מתרחקים מהקשבה לקול הפנימי שבנו ומחפשים אחר גירויים וגיוונים מבחוץ .
מזמינים אתכם החודש:
• להכניס מודעות לסוג המזון שאנו צורכים ולמידה המדויקת לנו.
• זיהוי הצורך הרגשי באכילה והזמנה להתמודד עם הרגש שעולה.
• חזרה לפשטות - אכילה לשם הזנת הגוף, חיבור מחדש לאיכויות שקיימות בי שלא ניתן להם ביטוי כי ״בזבזתי״ זמן על מורכבות.
• הפוטנציאל הייחודי של חודש שבט מזמין אותנו לזרוע את שורשה של הייחודיות שלנו בעולם לשם מימושה במציאות חיינו.
בברכת חודש מבורך
חודש שבט - 2
כמה מילים על חודש שבט –
השם 'שבט' מופיע לראשונה בדברי הנביא זכריה, עד אז בתורה הוא מופיע כחודש ה 11 למניין החודשים.
יש האומרים שמקורו של השם 'שבט' בשפה האכדית העתיקה, ופירושו הוא 'מצליף' על שם הגשם המצליף היורד בחודש זה עם סיום החורף.
בחודש שבט כאמור, העולם וכל הצומח והחי שעל פני האדמה, בעלי חיים ובני אדם, נהנים מברכות המים ומשפע מים שיורד יותר בחודש זה כל שנה.
המים מוזכרים לראשונה בתנך ביום השני לבריאת העולם כשאלוהים בורא את המים התחתונים אשר מתחת לרקיע ואת המים העליונים אשר מעל לרקיע, ושם את הרקיע בתוך המים להבדיל בין מים למים.
רמז לכך מצאו חכמי הדרוש בעצם המילה ״מים״, שיש בה שני מ״ם ויו״ד אחת:
• מ״ם אחת למים העליונים - המ״ם הראשונה במילה מים – מ' פתוחה, פתחה מכוון כלפי מטה -מים שנאגרים בעננים ומהם יורדים אלינו.
• מ״ם שנייה למים התחתונים -מ"ם סופית, מים הסגורים במעבה האדמה.
• וביניהן מבדילה היו״ד, המזכירה את שמו של האלוהים.
ההפרדה הברורה והגלויה בין שני אוצרות המים הללו עליונים ותחתונים היא מן החסדים שעשה האל לעולמו, שכן אין העולם יכול לעמוד מול עוצמתם המאוחדת של המים העליונים והמים התחתונים.
ראיה לדבר – המבול, שהחריב את העולם בשצף קצף, בכוחם המשותף של ״ארובות השמים״ ו״מעיינות תהום רבה״. לאחר מכן נשבע אלוהים שלא להביא עוד מבול לעולם, ומאז נשארו שני סוגי המים נפרדים.
בחודש זה חודש של התחלות, של התחדשות:
1. מוזמנים ליהנות מברכת המים העליונים היורדים עלינו לטובה,
להתחבר דרכם לטהרה וניקוי פנימי שיש באפשרותו להביאנו לטוהר מידות – במיוחד בימים אלו בואו נשתדל לראות ולכבד איש את רעהו ולקבל ולהכיל את מגוון הדעות והרעיונות סביבנו.
2. מוזמנים לחוות את אנרגיית ההתחדשות ודרכה לזהות את המידה המדויקת להכלת השפע/ ברכת המים בתוכי – לא יותר מדי ולא פחות מדי..
3. ואולי נשאל עצמנו האם משהו עוצר/ מעכב אותי מלהזין עצמי במים ובברכה?
מים משולים לתורה ... יש לנו הזדמנות בכל שנה להיזכר בחיבור שלנו עם האנרגיה האלוהית עם ניצוצות אור אינסוף וכל אחד כפי מידתו לבחור בחיבור מחדש ורצוי אף לחזקו.
חודש אדר
חודש אדר, מסבירים המקובלים, הוא חודש גמר התיקון ומסיים את מחזוריות השנה.
הם לימדו כי ייחודו של אדר אינו נעוץ בהתחפשות ובשתייה לשכרה, אלא בהכרת העובדה שבנקודת זמן היסטורית:
-התאחדו היהודים במצוקתם הקשה יחדיו והתאגדו כאיש אחד בלב אחד, ומתוך האחדות, השיתוף והרצון לסייע איש לזולתו - הם הצליחו למשוך על עצמם את כוחו של האור העליון. אור אינסוף..
"משנכנס אדר, העיקר היא השמחה"
מצד אחד הכי קל לשמוח וזה גם כיף
מצד שני מצוות השמחה היא הקשה ביותר לביצוע:
כי אין הכוונה לשמחה שמתוך כוסית וודקה, מסעדה, הופעת מוזיקה, מחזה נאה .. אלא שמחה של הנאה ואושר פנימי !
האדם השמח מצוי בשלווה ורוגע פנימי, הוא כאילו מתרומם טפח מעל פני הקרקע, לשמים, והוא שוכח את כל דאגותיו וטרדותיו.
זו הסיבה שזה גם הכי קשה לביצוע:
אפשר לעשות מצוות טכניות בגופנו, אבל קשה יותר לשלוט על רגשות לבנו, להכניע ולגרש את כל הדברים המעציבים ולהיות בשמחה ורוממות רוח אמיתית.
אדר הוא כאמור גמר תיקון והחודש האחרון בשנה ,,
היותו החודש האחרון מקנה לנו את האפשרות האחרונה לשנה להתפתחות לשינוי אך גם למי שעבד כל השנה היכולת לשמוח בלב צוהל וממקום אמיתי ופנימי.
חודש ניסן
חודש ניסן - חוש הדיבור
המצווה העיקרית בחודש ניסן היא "והגדת לבנך" כלומר דיבור.
באמצעות הדיבור אנו מביעים את רצוננו ומטביעים אותו על מציאות חיינו...
פסח = פה סח
פרעה = פה רע
מכאן אנו למדים כי ישנה אפשרות לדיבור "טוב" שמשרת את הכלל ואותנו.
ודיבור "רע" מעצים את הרצון רק לעצמו.
השבט המקושר לחודש זה , ניסן הוא שבט יהודה, יהודה ניחן ביכולת הנהגה, אחד הצאצאים המפורסמים של יהודה הוא דוד המלך, תיקון הדיבור קשור במנהיגות בדרך שבא אני בוחר לבטא ולהשפיע בדיבורי על המציאות ועל האנשים סביבי.
גם המלך דוד וגם יהודה ניחנו במקביל ליכולתם המנהיגותית ביכולת להודות בפגמים שבהם ולתקנם.
העיקר לפי התורה היהודית אינה השלמות, אלא ההודאה באי השלמות = שפלות רוח, ענווה
לפי תורת החסידות תורת המנהיג בעלת 2 פנים:
● כלפי חוץ - יכולת ניסוח, סמכותיות, העברת מסר באופן רהוט ומדויק.
● כלפי פנים - חדור בשפלות רוח, הידיעה שאני כאחד האדם ומטרת פועלי היא עבור הכלל.
מנהיג טוב ניחן בשני הפנים הללו.
מזמינים אתכם החודש:
■ העלאת מודעות לביטוי שלנו - להקדיש תשומת לב לאיך אני מתנסח , מדבר באופן שמשרת אותי ואת הכלל.
■ 'דיבור מוליד דבר' - כלומר יש לנו אחריות על המילים שיוצאות לנו מהפה ...
כי ביכולתם להוליד דבר/ מציאות
■ ההתבוננות הפנימית באיזה דרך אני מדבר אל עצמי - האם מתוך שלילה ?
מתוך הקטנה וצמצום ?
מתוך רצון רק לעצמי ?
מתוך הדהוד האמת הפנימית ?
או מתוך שיפוטיות ואשמה ?
סוד הדיבור המתוקן אם כך הוא היכולת להתבונן בתוכנו, להודות בטעויות שעשינו חטאים שצברנו לא מתוך אשמה
וגם לא מתוך שיפוטיות
אלא מבחירה לתקן דרכנו בפתיחתה של השנה החדשה שבא לדיבור יש משקל רב למציאות החדשה שניצור בחיינו.
חודש אלול
חודש אלול עוסק כולו בתיקון, תיקון זה מאפשר לנו להתבונן על חיינו ולזהות את הדרוש שינוי / שיפור,
לפי הפירוש החסידי אלוהים ברא את העולם בכדי שאנו בני האדם "נעשה" עמו משהו - "אשר ברא אלוהים לעשות""
(עולם) בריאה = יש מאין
(עולם) יצירה= שינוי צורה מהותי מדבר אחד לאחר.
(עולם) עשייה = שיפור ושכלול של דבר קיים מבלי לשנות לגמרי את מהותו.
עשייה היא בעצם תיקון.
נהוג לייחס לחודש זה גם את חוש המעשה – היכולת לעשות מחדש, לתקן ולשפר מציאות קיימת בשלב המאוחר שלה..
אחד מראשי התיבות המפורסמים של אלול הוא "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" (מתוך שיר השירים)
ראשי תיבות אלול (אני לדודי ודודי לי) מייצג את היחס בחודש זה בינינו לבין האלוהות.. כלומר "המלך בשדה" ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שבחודש אלול, אלוהים נמשל למלך בשדה שיוצא מארמון המלוכה, מקבל בחיוך פני כל נשמה בכל מקום שהיא, ושומע את בקשותיה
בספרות הקבלה מבואר שלפרח השושנה ⚘ יש 13 עלים המקבילים לי"ג (13) מידות הרחמים. ההתעוררות הרוחנית שמרגישה הנשמה בחודש אלול מקורה באנרגיה המופלאה והקסומה של 13 מידות הרחמים עליה אומר רבנו בחיי (רבנו יהודה בן אשר אבן חלואה המכונה בחיי) "כל המבין שלוש עשרה מידות... ומתפלל בהן בכוונה, אין תפילתו חוזרת ריקם".
ומעניין שהגימטרייה של המילים:
אהבה = אחד = 13 (י"ג)
מוזמנים לפגוש את החלקים בתוככם הדורשים תיקון ודיוק עשייה מתוך אמת פנימית
ואולי ראיה רחבה של חיי מתוך חיבור לרצון הנשמה.